פסק-דין בתיק עת"מ 33856-01-12

העותר, קצין בשירות בתי הסוהר בדרגת כלאי, משרת בשירות בתי הסוהר ברציפות החל משנת 1994. העותר הוא כבן 41. בחודש ספטמבר 2010 נפתחה נגד העותר חקירה במשרדי היחידה הארצית לחקירות סוהרים בחשד לביצוע עבירות של מעשים מגונים, הטרדה מינית, הפרת אמונים וניצול יחסי מרות. משהסתיימה החקירה, הועבר התיק לפרקליטות מחוז חיפה בלוויית המלצה להגיש כתב אישום. בעקבות ההמלצה, החליט נציב שירות בתי הסוהר, לאחר שימוע שנערך לעותר, להשעותו מן השירות תוך גריעת 20% משכרו, עד לקבלת החלטת הפרקליטות בעניינו. ההחלטה על ההשעיה ניתנה במסגרת הליכי פיטורין שנפתחו נגד העותר לנוכח ממצאי החקירה המשטרתית.

במהלך תקופת ההשעיה, הודיעה פרקליטות מחוז חיפה על כוונתה להגיש נגד העותר כתב אישום, אולם בעקבות שימוע שנערך לו, החליטה הפרקליטות לסגור את התיק בעילה של העדר עניין לציבור ולהחזיר את התיק לשירות בתי הסוהר. עם העברת התיק לשירות בתי הסוהר, הוגש נגד העותר כתב אישום לבית הדין למשמעת של שירות בתי הסוהר, המייחס לו 3 אישומים שונים של הטרדה מינית והתנהגות שאינה הולמת סוהר.

לנוכח האמור לעיל, הובא עניינו של העותר לדיון נוסף בפני ועדת הערכות, לפי הוראות פקודת שירות בתי הסוהר 02.07.00. בדיון מיום 16.11.11, הוחלט להמליץ על השלמת הליך הפיטורין נוכח שינוי הנסיבות לחומרה, המתבטא בהגשת כתב האישום המשמעתי.

משהתקבלה ההמלצה האמורה, ניתנה לעותר הזדמנות להשלים את טיעוניו בכתב, כחלק מן השימוע שנערך לו, בעל פה, עם פתיחת ההליך. ביום 5.1.12, הודע לעותר כי משיב 1 החליט לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו מכוח סעיף 80(ג)(2) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971, ולפטר את העותר מן השירות. החלטה זו אושרה על ידי המשיב 2 ואמורה היתה להיכנס לתוקפה ביום 5.2.12. 

זה הרקע לעתירה, במסגרתה מבקש העותר כי בית המשפט יורה על ביטול החלטת המשיבים לפטר את העותר פחות משנה לפני מועד זכאותו ליציאה לגימלה. בנוסף מבקש העותר כי בית המשפט יורה למשיבים לכונן הליך פיטורין של איש שירות בתי הסוהר שיהיה דומה להליך המקביל לצבא הגנה לישראל. עם זאת, בדיון בעל פה, כיוון ב"כ העותר את עיקר טיעוניו להחלטת הפיטורין לגופה.

בעתירה נטען כי החלטת הפיטורין היא בלתי מידתית, שכן לו המתין המשיב עד לשלהי דצמבר 2012, היה העותר מגיע לגיל 42 ואז זכאי היה לקבל לאלתר גימלה חודשית. פיטוריו מן השירות פחות משנה לפני הגיעו לגיל האמור, גורמת לו נזק כלכלי של אובדן פנסיה בשיעור המוערך בכ-3 מיליון ש"ח ברוטו. פגיעה זו אינה מוצדקת וניתן היה לבחור באמצעים מידתיים יותר מהחלטת הפיטורין לאלתר. כך, למשל, סבור ב"כ העותר כי ניתן להמשיך ולהשעות את העותר עד הגיעו לגיל 42 ולשלם לו משכורת מופחתת. עוד נטען כי ההחלטה אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות עקבית ורבת שנים הן של צה"ל, הן של המשטרה והן של שירות בתי הסוהר להימנע מפיטורין זמן קצר לפני התגבשות זכות הפנסיה. כמו כן סבור העותר כי ההחלטה מגלה חוסר עקביות בכל הנוגע לעניינו, שהרי בעוד שהיתה תלויה ועומדת המלצה להעמידו לדין פלילי, הושעה העותר מן השירות ואילו דווקא כשהתיק הפלילי נסגר, החליט המשיב על פיטוריו.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת הפיטורין נשוא העתירה.

עיון בכתב האישום המשמעתי שהוגש נגד העותר מלמד, כי מיוחסות לו עבירות שנסיבותיהן חמורות ביותר. כל הנפגעות היו סוהרות בשירות חובה, רוצה לומר, נשים צעירות שחויבו להימצא בתפקידן מכוח חוק שירות ביטחון. הנפגעות היו כפופות לעותר שעה ששימש כמפקד משמרת. המדובר בשלוש נפגעות ובפרשה שהתמשכה על פני מספר חודשים. המעשים המיוחסים לעותר הינם מעשים חמורים, העולים כדי מעשים מגונים של ממש. עוד יצוין כי העותר שב ופגע בכל אחת מן המתלוננות גם לאחר שזו ביקשה ממנו במפגיע שיחדל ממעשיו.

ב"כ העותר אינו חולק כי בידי המשיב ראיות מנהליות (לפחות) היכולות לבסס כראוי עילת פיטורין, אלא שכאמור סבור הוא כי הנקיטה בצעד זה, אינה מידתית.

בצדק טוענים המשיבים כי חומרת המעשים והנסיבות בהן בוצעו, מצדיקים את פיטורי העותר. שירות בתי הסוהר משתייך למערכת אכיפת החוק. המשרתים בו אוכפים את סמכויותיהם כלפי מי שנמצא אחראי לעבירות פליליות. המשך שירותו של העותר בשירות שזה תפקידו, שומט את התשתית המוסרית עליה נשען השירות.

לא מצאתי יסוד לטענה לפיה התנהלות המשיבים כלפי העותר נגועה בחוסר עקביות. משהתגבשו ממצאי החקירה המשטרתית והומלץ על הגשת כתב אישום פלילי, הוחל בהליך פיטוריו של העותר. עם זאת, מובן שעד שלא נבחנה התשתית הראייתית על ידי הגורם המוסמך, קרי הפרקליטות, לא ראו המשיבים לפטר את העותר לאלתר וננקט צעד חמור פחות, של השעיה. משמצאה הפרקליטות כי ממצאי החקירה מבססים תשתית ראייתית למעשים פליליים, אולם סברה כי ניתן יהיה להסתפק בהליכים משמעתיים, הרי שלפני הגורמים המוסמכים עמדה הכרעה מוסמכת לפיה יש בתיק כדי לבסס עבירות חמורות, ולו בהיבט המשמעתי. בשלב זה, בשל העניין להכרעה, והמסקנה שהתקבלה היתה כי יש להורות על פיטורי העותר לאלתר. מסקנה זו, כאמור לעיל, הינה, לתפישתי, מסקנה מתחייבת.

גם הטענה, לפיה אין ההחלטה עולה בקנה אחד עם מדיניות צה"ל, המשטרה ושירות בתי הסוהר להימנע מפיטורין סמוך למועד בו ניתן לצאת לגימלאות, אין בה כדי לשכנע. אכן, ייתכנו מקרים בהם ההחלטה על סיום שירותו של מי שמשרת באחד הגופים הללו, סמוך ליציאתו לגימלאות, תידחה עד למועד בו תקום לו זכות לכך על פי חוק. כך למשל ניתן להעלות על הדעת כי במקרים של חוסר התאמה, עבירות משמעת לא חמורות וכיוצא באלה, ייעשה כדי למנוע את הפגיעה באפשרות לקבל גימלה מייד עם היציאה מן השירות. עם זאת, לא למותר להעיר, כי גם במקרה שבו הוחלט לפטר סוהרת בשל אי התאמה זמן קצר בטרם התגבשה זכותה לגימלה, החליט בית המשפט העליון כי אין הצדקה להתערבותו בהחלטה זו (בג"צ 7353/07 כלאי מיכל פרדיס נ' שירות בתי הסוהר, מיום 10.4.08). מכל מקום, עניינו של העותר שונה מן הדוגמאות לעיל. המסר, אותו מבקשים המשיבים להנחיל, הן כלפי הציבור והן כלפי המשרתים בשירות בתי הסוהר, הוא שלא יגלו סלחנות כלשהי כלפי התנהגות הפוגעת בכבודן של נשים והמהווה, למרבה הצער, תופעה שאינה בלתי שכיחה. ואכן, מקומו של אדם אשר הצטברות הראיות כלפיו מלמדת על פגיעה מבזה, חוזרת ונשנית, בנשים הכפופות למרותו, לא יכירנו בשירות הציבורי בכלל ובשירות בתי הסוהר בפרט. קבלת העתירה משמעותה, שמי שראיות למעשים כאלה עומדות לחובתו, ימשיך וישרת על מנת שיוכל ליהנות מגימלה. מצב דברים זה עומד בסתירה חריפה למסר הראוי אותו מבקשים המשיבים להנחיל. המשיבים מכחישים כי המדיניות בעבר היתה שונה. אולם, גם אם ננקטה גישה מקלה, המאפשרת למי שיש נגדו ראיות מספיקות למעשים מן הסוג הנדון להמשיך ולשרת כדי להגיע לגיל הפרישה המזכה בגימלה מיידית, הרי שטוב עשו המשיבים משהחליטו כי אין עוד מקום לגישה כזו. לטענות הנוגעות לאופן בו מטופלים עניינים דוגמת זה נשוא העתירה במשטרה ובצבא, לא אוכל להתייחס. מלבד שתי דוגמאות שעניינן משרתי קבע בצבא אשר צורפו כנספחים לעתירה (ואשר איני סבורה כי ניתן להשוותן לענייננו), לא הוצגו בפני נתונים של ממש אשר ניתן להסיק מהם מסקנות כוללניות.

בהגיעי למסקנה זו, לא נעלם ממני השיקול הפנסיוני, אולם שיקול זה אינו יכול להכריע, לנוכח הנסיבות החמורות הכרוכים בעניינו של העותר.

הליכי הפיטורין כלפי העותר התנהלו על פי החוק והנהלים המחייבים בעניין זה. עניינו נשקל על ידי גורמים שונים ובכללם ועדות הערכה, יחידת המשמעת והיועץ המשפטי של שירות בתי הסוהר. קויים שימוע בפני ועדת הערכה ולאחר מכן התאפשר לעותר להשלים את טענותיו בכתב. ככל שהליך הפיטורין בשירות בתי הסוהר שונה מההליך המקביל בצבא הגנה לישראל, הרי שמדובר בשתי מערכות שונות ולא נמצאה לי עילה להורות לשירות בתי הסוהר לאמץ באופן גורף את ההליך האחר. כך או כך, הליכי הפיטורין בשתי המערכות דומים ועומדים בדרישות כללי הצדק הציבורי ובכללם מתן זכות שימוע, שקילת העניין בפני ועדת הערכה המייעצת למשיב 1 בדומה לוועדה המייעצת לרמטכ"ל והכל על פי נהלים סדורים ומובנים מראש.

נוכח כל אלה, העתירה נדחית, וממילא מתבטל צו הביניים שניתן על ידי ביום 19.1.12.

בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: